במקביל לפרסום החודשי של מדד המחירים לצרכן לחודש אוקטובר ( 15.11.2016), פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה גם את נתוני השינוי במחירי הדירות בחודשים אוגוסט-ספטמבר. לפי הלמ"ס, מחירי הדירות עלו בחודשים הללו ב- 1.3% - קצב עלייה שנתי של כ- 8%; ב- 12 החודשים האחרונים עלה מדד מחירי הדירות בכ- 8.5%. נתונים אלו משקפים האצה של קצב עליית מחירי הדירות, מכ- 6.5% לכ- 8% בשנה. הלמ"ס סייגה את ממצאיה בכך שחגי תשרי נחגגו השנה בחודש אוקטובר, מה שהשאיר מעט ימי עבודה לדיווח על עסקאות, כך שייתכן שנתון זה עוד יעודכן. לנתונים על מחירי הדירות הצטרפו למחרת (16.11.2016) נתונים לגבי קצב הצמיחה של המשק ברביע השלישי של 2016: בחישוב שנתי עומד קצב הצמיחה על כ- 3.2%, לעומת כ-4.2% ברביע הקודם.
מחירי הדיור "מתעקשים" אפוא להמשיך ולעלות, למרות "מדיניות הפטישים" של שר האוצר (לשעבר) שטייניץ, מדיניות ה-"מע"מ אפס" של שר האוצר (לשעבר) לפיד ומכלול הצעדים לדיכוי המחירים שבהם נוקט, כבר למעלה משנה וחצי, שר האוצר (הנוכחי) כחלון. בנוגע למגזר המכונה "המשקיעים", צעדי האוצר בשנה וחצי האחרונות כללו בעיקר ניסיון מתמשך ל'גירוש' רוכשי דירות מהשוק ע"י העלאות מיסים, איום בהטלת מיסים נוספים, ייקור משכנתאות והוקעה ציבורית (כינויים בשמות גנאי כמו "זוללי דירות" וכדו'). מסתבר שהפעולות להורדת חלקם של המשקיעים, מקומיים וזרים - טעות חמורה שהתרעתי עליה כבר לפני יותר משנה וחצי - הובילו לתוצאה הפוכה מזו שאליה כיוון שר האוצר: במקום להשיג גידול בהיצע הדירות בשוק - ההיצע ירד, תוצאה שמתבטאת בקיפאון ואף ירידה מסוימת בהיקף התחלות הבנייה. היקף הביקושים - לעומת זאת - לא ירד, בעיקר עקב חוסר האמון של הציבור בהבטחות האוצר לעצור את עליית מחירי הדירות. במגזר הזוגות הצעירים, המכונה "חסרי הדיור", החלו משרדי האוצר והשיכון לפתח פרויקטים מיוחדים (תכניות 'מחיר למשתכן') תוך הימנעות משיווק קרקעות לשוק החופשי. בנוסף, משרד האוצר פירסם מכרז בינלאומי להכנסת חברות ביצוע זרות לישראל, ושר האוצר הבטיח להתפטר אם לא תושג עצירה ואף הורדה של מחירי הדיור. מכלול הצעדים הללו מעלה את השאלה אם לא הגיע הזמן לחשב מחדש את מסלול מדיניות השיכון, שכן התוצאה של הצעדים שננקטו עד כה היא בעיקר כאוס בשוק, ירידה בהיקף התחלות הבנייה והאצה של קצב עליית המחירים.
בהקשר זה כדאי גם להזכיר שהניסיון להציג תמונה אופטימית יותר של מחירי הדיור על ידי השתקת השמאי הממשלתי ורעיון (שהוא עדיין בוסרי) ליצור שני מדדי מחירים (אחד עם הדירות הנבנות במסגרת תכנית ה"מחיר למשתכן" ואחד בלעדיהן), הוא כמובן חסר-שחר ורק מגדיל את חוסר האמון בשר האוצר ויועציו. כצפוי וכפי שכבר טענתי מספר פעמים, מכלול הצעדים הללו לא פתר את בעיית ההתייקרות הנמשכת של הדירות אלא דווקא האיץ את קצב עליית המחירים, כפי שמראים הנתונים האחרונים של הלמ"ס.
בעבר הסברתי מדוע בנתונים הנוכחיים ובהנחה שהאוצר אינו מוכן לנקוט בצעדים ישירים להגדלת ההיצע, הדרך היחידה להורדת מחירי הדיור היא להכניס את המשק למיתון עמוק. כאן מתחברים נתוני הצמיחה העדכניים שפורסמו, שמצביעים על צמיחה מתמשכת במשק, כזו שתמנע בטווח הקרוב את עצירת מחירי הדיור. אינני ממליץ כמובן לשר האוצר להוביל את המשק למיתון, אולם נראה לי שההבטחות לירידת מחירים קרובה, שהחלו כבר באמצע שנת 2015, אינן נשענות על המציאות הענפית והמשקית.
*ד"ר יאיר דוכין הוא חוקר נדל"ן ומרצה במכללת הדסה, ירושלים. רשימה זו הופיעה בשבוע שעבר ב-'דה-מרקר'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה